כוחה של התביעה הייצוגית 

שופט בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין תימצת באחד מפסקי הדין שנתן, את כוחה של התביעה הייצוגית במילים: "נשק בלתי קונבנציונלי,...בשל כך – שומה עלינו לטפל בתובענה הייצוגית בזהירות יתרה משל הייתה רימון-יד שנצרתו נשלפה מגופו" (ההדגשות שלי).

ואכן, כלי זה, שעד לחקיקת חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006, דישדש בשל היעדר מדיניות ברורה של המחוקק, צובר בשנים האחרונות תאוצה אדירה, והכניס את התאגידים הגדולים לכוננות ספיגה ולמצב בו הם נאלצים לכלכל את צעדיהם ביתר זהירות מחשש שייתבעו ויאלצו לפצות את לקוחותיהם בסכומים ניכרים.

על מנת לעמוד על יתרונותיה של התובענה הייצוגית, יש תחילה להסביר מדוע היא עדיפה על פני תובענה אישית.

לשם כך, ניעזר בדוגמא הבאה: פלוני רוכש בחנות המכולת השכונתית גביע יוגורט בעלות של 4 ש"ח. בהגיעו הביתה הוא מעיין בתווית אשר על הגביע ולומד כי היא מכילה יוגורט במשקל 200 גרם. בטרם יתענג על היוגורט שרכש, מחליט ידידינו, ככל ישראלי ממוצע, לבדוק שלא "עבדו" עליו ושוקל את גביע היוגורט על גבי משקל ביתי מתאים. לתדהמתו, הוא מגלה שגביע היוגורט שבידיו מכיל רק 190 גרם, קרי, ככפית אחת פחות מזו המובטחת על גבי האריזה.

נרעש מן התגלית ומהעובדה שנגזלה ממנו הזכות ליהנות מעוד 10 גרם יוגורט עליהם שילם טבין ותקילין, מחליט ידידנו לתבוע את החברה שייצרה את היוגורט, ויהי מה (יעלה כמה שיעלה- הוא לא ייצא פרייאר).

הוא מחשב ומוצא ששילם 20 אג' תמורת יוגורט שהובטח אך לא סופק לו, וניגש לכתוב את כתב התביעה. עם סיום מלאכת הכתיבה, הוא מתקשר למזכירות בית המשפט לתביעות קטנות באזור מגוריו על מנת לברר כמה תעלה לו אגרת פתיחת תיק בבית המשפט ומגלה כי זו תעמוד על הסך של 50 ש"ח (גובה האגרה המינימלית עפ"י החוק).

למשמע הדברים, מחליט ידידינו לגנוז את תביעתו המוצדקת, לאור חוסר הכדאיות שבתשלום אגרה הגבוהה פי עשרות מונים מסכום התביעה, שלא לדבר על ההוצאות שייגרמו לו בשל הצורך לנהל את ההליך משפטי בענין: אובדן שעות עבודה, הוצאות נסיעה, חניה, טלפונים וכד'.

המסקנה הנובעת, לכאורה, מן האמור לעיל הינה כי חברות גדולות יכולות להרשות לעצמן להטעות את לקוחותיהן ולתת להם פחות ממה ששילמו עבורו, ובלבד, שהדבר ייעשה בסכומים קטנים מספיק, שיהפכו את האפשרות שכל לקוח יתבע אותן בנפרד- ללא כדאית.

חוק תובענות ייצוגיות מנסה לטרוף את הקלפים בענין זה ומגיש לציבור הרחב פלטפורמה באמצעותה יוכל הציבור להפגין בקול אחד כנגד עוולות הנגרמות לו ע"י תאגידים גדולים, וזאת באמצעות הגשת תביעה מצרפית המאגדת בתוכה את כל תביעותיהם הפרטניות.

לשם כך, אם נשתמש בדוגמא שהזכרנו קודם לכך, ידידינו יגיש לבית המשפט כתב תביעה אישית בסך 20 אג', כשלצידה, בקשה להכיר בתביעתו כייצוגית- קרי, בקשה לאפשר לו לייצג במסגרת תביעתו, לשם הדוגמא, גם את יתר 3,000,000 צרכני אותו יוגורט בישראל- כך שלמעשה, תביעתו (הייצוגית) תעמוד על הסך של 600,000 ש"ח.

כשמדובר, למשל, בצרכני מוצרים יקרים יותר וכאלה שמצויים בכל בית כמעט, או בלקוחות בנקים, חברות סלולר, כבלים וכד', סכומי התביעות הייצוגיות מטפסים לסכומים של עשרות ומאות מיליוני שקלים.

בהקשר זה, חשוב מאוד לציין כי המחוקק פטר את מגישי הבקשות להכיר בתביעות כייצוגיות מתשלום אגרה ואסר על מגיש התובענה לסכם עם עורך הדין המייצג אותו את סכום שכר הטירחה שישולם לאחרון.

במקביל, נקבע בחוק תובענות ייצוגיות כי במידה והבקשה להכיר בתובענה כייצוגית תתקבל יפסוק בית המשפט גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבא כוחו. שכר טרחה זה ישולם לעורך הדין ע"י הנתבע לעיתים מתוך סכום הזכיה של הקבוצה בכללותה ולעיתים, בנוסף לסכום הזכיה כאמור.

חוק תובענות ייצוגיות קבע רשימה סגורה של ענינים בהם ניתן להגיש בקשה להכיר בתובענה כייצוגית, ואלה הם:

• תביעה נגד עוסק בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
• תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
• תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו.
• תביעה בעילה לפי חוק ההגבלים העסקיים.
• תביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך.
• תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע.
• תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000.
• תביעה בעילה של הפליה בעבודה, לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.
• תביעה בעילות שונות עפ"י חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
• תביעה בעילה לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
• תביעה בעילה לפי הוראות חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה-2005.
• תביעה בעילה שענינה יחסי עובד-מעביד, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
• תביעה של עובד בעילות מסוימות לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, חוק הזכות לעבודה בישיבה או חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
• תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.
• תביעה נגד מפרסם בעילה של משלוח פרסומת בדואר אלקטרוני ובמסרון בתנאים הקבועים בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
• תביעה נגד חברה להפעלת מערכת סליקה פנסיונית מרכזית בעילות מסוימות.

בנוסף, קובע החוק תנאים מצטברים מסוימים אשר רק בהתקיימם יכיר בית המשפט בתובענה אישית כייצוגית, ואלה הם:

• למגיש התובענה יש עילה אישית נגד הנתבע באחד מהענינים, שפורטו לעיל, בהם ניתן להגיש תביעה ייצוגית.
• התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
• תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.
• קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

בהקשר של תביעות נגד רשויות המדינה חשוב לציין, שני חריגים, שהוכנסו ברגע האחרון לחוק בעקבות לחץ שהפעילה המדינה על ועדות הכנסת שדנו בו, ואלו הם:

• בעוד שב- 15 מתוך 16 הקטגוריות דלעיל ניתן לתבוע בגין עילות שמקורן ב-7 השנים האחרונות הרי שבקטגוריה של "תביעה נגד רשות" ניתן לתבוע רק בגין עילות שמקורן בשנתיים האחרונות.
• בנוסף, במידה והמדינה מודיעה, במסגרת הליך תביעה ייצוגית המתנהל נגדה, שתחדל בעתיד מן הגבייה הלא חוקית- לא ניתן להמשיך בהליכים בנוגע לגבייה בעבר והבקשה להכיר בתביעה כייצוגית נדחית (זאת לצד זכותם של התובע הייצוגי ובא כוחו לעתור לפסיקת גמול ושכ"ט, בהתאמה).

ברשימות הבאות אדון ביתר פירוט בתנאים להכיר בתובענות כייצוגיות ואפנה זרקור לפסיקת בתי המשפט בתביעות ייצוגיות שהוגשו לו בעניינים שונים.

אין באמור לעיל כדי למצות את מלוא דרישות החוק והדין ביחס לנושא הנדון, שכן, מטבע הדברים, היה צורך לפשט ולהתאים את הבסיס החוקי הדן בענין נשוא המאמר, כך שיהיה מתאים ונהיר לקהל הרחב. כמו כן, אין לראות באמור לעיל חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי אישי בענין ספציפי בו ניתן לבחון את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים.